יאספני –– נותנים את הנשמה ליתומים חיים

  • העמותה
    • הסיפור שלי
    • אודות יאספני
  • הפעילות
    • חונכות
    • מוסדות חינוך
    • רווחה
    • אירועים
  • הסכמות והמלצות
    • גדולי הדור מברכים
    • רבנים ואנשי חינוך
    • תודות הורים
  • מכתבים
  • עזרה לקהילה
    • בקשת תמיכה
    • להתנדב בארגון
  • לתרומות
  • יאספני
  • סיפורים
  • שלכם ביחד ולחוד / חיים ולדר

שלכם ביחד ולחוד / חיים ולדר

על ידי natangrunnfeld@gmail.com / יום ראשון, 06 ספטמבר 2020 / פורסם ב- סיפורים

שְׁמִי תִּקְוָה וַאֲנִי בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הוּא עַל הִתְמוֹדְדוּת שֶׁעָבַרְתִּי יַחַד עִם מִשְׁפַּחְתִּי בַּשָּׁנָה וָחֵצִי הָאַחֲרוֹנוֹת, וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת אוֹתוֹ בִּגְלַל שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ עוֹד יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁמִּתְמוֹדְדִים כָּמוֹנִי.

אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי הֵם הָאֲנָשִׁים הֲכִי מַקְסִימִים בָּעוֹלָם. הֵם טוֹבִים אֵלֵינוּ, אוֹהֲבִים אוֹתָנוּ וּמַעֲנִיקִים לָנוּ אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים.

לְאָחִי, לְאַחְיוֹתַי וְלִי יֵשׁ קֶשֶׁר מִצַּיַּן עִם אַבָּא וְעִם אִמָּא, וְתָמִיד הִרְגַּשְׁנוּ הֲכִי בְּטוּחִים בָּעוֹלָם. אֲבָל בֵּין אַבָּא לְאִמָּא הַסִּפּוּר הוּא אַחֵר לְגַמְרֵי. מֵאָז שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת עַצְמִי, הֵם לֹא הִסְתַּדְּרוּ. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַצְבִּיעַ בְּמֵדֵק עַל מָה. הֵם לֹא שׁוֹנִים יוֹתֵר מִדַּי זֶה מִזּוֹ, הֵם גַּם מְשַׁתְּפִים פָּעֲלָה בֵּינֵיהֶם בְּכָל מָה שֶׁנּוֹגֵעַ אֵלֵינוּ. לְמָשָׁל, אִם אַבָּא יִשְׁמַע שֶׁאִמָּא אָסְרָה עָלֵינוּ מַשֶּׁהוּ הוּא יַגִּיד לָנוּ, "אִם אִמָּא אָמְרָה אָז הִיא יוֹדַעַת לָמָּה", וְאִם אִמָּא תִּרְאֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְחַצֵּף לְאַבָּא הִיא תַּעֲנִישׁ אוֹתוֹ כָּאֵלּוּ שֶׁהוּא הִתְחַצֵּף אֵלֶיהָ. אֲבָל בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם הֵם לֹא מִסְתַּדְּרִים.

לֹא מִסְתַּדְּרִים זֶה אוֹמֵר שֶׁהֵם לֹא מַסְכִּימִים כִּמְעַט בְּשׁוּם דָּבָר. הֵם מִתְוַכְּחִים הָמוֹן (אָמְנָם כִּמְעַט תָּמִיד בְּצוּרָה מְכַבֶּדֶת. כִּמְעַט) וּמַבִּיעִים לִפְעָמִים כַּעַס זֶה עַל זֶה, מְעִירִים זֶה לְזֶה. וַהֲכִי כּוֹאֵב זֶה כְּשֶׁהֵם לֹא רַבִּים וְלֹא מִתְוַכְּחִים אֶלָּא שׁוֹתְקִים. וְהֵם שׁוֹתְקִים הָמוֹן.

אָנוּ הַיְּלָדִים מִסְתּוֹבְבִים בַּבַּיִת וְרוֹאִים שֶׁאַבָּא וְאִמָּא לֹא מִסְתַּדְּרִים בֵּינֵיהֶם וְזֶה כּוֹאֵב לָנוּ. אֲנַחְנוּ לֹא מְעִזִּים לְהִתְעָרֵב כִּי אֵלֶּה הֵם עִנְיָנִים שֶׁל גְּדוֹלִים, וַאֲנַחְנוּ גַּם רוֹאִים שֶׁאַבָּא וְאִמָּא עוֹשִׂים הַכֹּל כְּדֵי לֹא לְעָרֵב אוֹתָנוּ בְּעִנְיָן וּמְנַסִּים (וְגַם מַצְלִיחִים) לִהְיוֹת הַהוֹרִים הֲכִי טוֹבִים וַהֲכִי מְסוּרִים. אֲבָל אוּלַי הֵם לֹא יוֹדְעִים שֶׁהַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב לַיֶּלֶד הוּא שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ יִסְתַּדְּרוּ הָאֶחָד עִם הַשֵּׁנִי (וְאוּלַי הֵם כֵּן יוֹדְעִים, אֲבָל אֵין לָהֶם מָה לַעֲשׂוֹת עִם זֶה).

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכְּבָר כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לִי בְּלֵב מוּעָקָה גְּדוֹלָה. הֲמוֹן חֲרָדוֹת וּפְחָדִים. כְּשֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ רַבִּים, אוֹ יוֹתֵר גָּרוּעַ שׁוֹתְקִים, הָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת וּמְבַקֶּשֶׁת מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּסַדֵּר בֵּינֵיהֶם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא הָיָה נַעֲנֶה לְבַקָּשָׁתִי אֲבָל לֹא לְהַרְבֵּה זְמַן. כַּמָּה יָמִים שֶׁל שֶׁקֶט וְשׁוּב הַמְּרִיבוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁמַּמָּשׁ הֶחֱלִישׁוּ אוֹתִי (וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי).

יוֹם אֶחָד בַּקָּשָׁתִי לְדַבֵּר עִם אִמָּא. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצָה לְהִתְעָרֵב אֲבָל מְאֹד קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אוֹתָהּ וְאֶת אַבָּא כָּל כָּךְ לֹא מִסְתַּדְּרִים. סִפְרָתִי לָהּ שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לַחֶדֶר וּבוֹכָה בְּשֶׁקֶט וְשֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי מִתְפָּרֶקֶת. הַדְּבָרִים שֶׁלִּי נָגְעוּ לְלִבָּהּ שֶׁל אִמָּא וְהִיא הֵחֵלָּה לִבְכּוֹת אִתִּי. הִיא אָמְרָה שֶׁהִיא שְׂמֵחָה שֶׁסָּפַרְתִּי לָהּ אֶת
זֶה וְשֶׁהִיא תְּדַבֵּר עַל כָּךְ עִם אַבָּא.

וּבֶאֱמֶת, תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת לְאַחַר מִכֵּן נֶעֶלְמוּ הַמְּרִיבוֹת מֵהַבַּיִת, וְהַהוֹרִים שֶׁלִּי הִתְנַהֲגוּ זֶה אֶל זֶה בַּאֲדִיבוּת וּבְלִי לְהִתְוַכֵּחַ. גַּם הַשְּׁתִיקוֹת הָרוֹעֲמוֹת נֶעֶלְמוּ, כִּי אָמַרְתִּי לְאִמָּא כַּמָּה הֵן מַשְׁפִּיעוֹת עָלַי.

הַשָּׁנוּי הַזֶּה עָשָׂה לִי טוֹב, אֲבָל בְּתוֹךְ לִבִּי יָדַעְתִּי שֶׁהַבְּעָיָה לֹא בֶּאֱמֶת נִפְתְּרָה. אֵיךְ יָדַעְתִּי? תִּסְמְכוּ עֲלֵי, פָּשׁוּט הִרְגַּשְׁתִּי אֶת זֶה. יָדַעְתִּי שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי מְאֹד אוֹהֲבִים אוֹתָנוּ וּמִתְנַהֲגִים כָּכָה בִּגְלַל שֶׁהֵם מִתְחַשְּׁבִים בָּנוּ וְלֹא רוֹצִים לְפַגֵּעַ בַּנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ.

אַחֲרֵי הֲפוּגָה שֶׁל חֲצִי שָׁנָה שׁוּב הֵחֵלּוּ הַמְּרִיבוֹת. הַפַּעַם לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם לְאַבָּא וּלְאִמָּא. יָדַעְתִּי שֶׁהֵם כְּבָר יוֹדְעִים מָה אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים, וְאִם הֵם לֹא מַצְלִיחִים לְהִמָּנַע מִלְּרִיב, כַּנִּרְאֶה הֵם פָּשׁוּט לֹא מְסַגְּלִים.

יוֹם אֶחָד אַבָּא וְאִמָּא קָרְאוּ לִי לְחַדְרָם וְאָמְרוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לְדַבֵּר אִתִּי. פָּחַדְתִּי מֵהַשִּׂיחָה הַזּוֹ. לַיְּלָדִים יֵשׁ אֶת הַחַיְשָׁנִים לָדַעַת מָתַי שִׂיחָה עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת לֹא נְעִימָה, וְהַחַיְשָׁנִים שֶׁלִּי מַמָּשׁ צָוְחוּ.

נִכְנַסְתִּי אַתֶּם לַחֶדֶר. אִמָּא אָמְרָה שֶׁהֵם רוֹצִים לְדַבֵּר אֵתִי עַל הַנּוֹשֵׂא שֶׁפַּעַם דִּבַּרְתִּי אַתָּה – עַל זֶה שֶׁהֵם לֹא מִסְתַּדְּרִים. הִיא אָמְרָה שֶׁהֵם נָסוּ כָּל מָה שֶׁנָּתַן לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִסְתַּדֵּר, אֲבָל לֹא הִצְלִיחוּ. "כַּנִּרְאֶה אֲנַחְנוּ לֹא מַתְאִימִים לִהְיוֹת בַּעַל וְאִשָּׁה", אָמְרָה.

הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה וְאָז אַבָּא אָמַר, "תִּרְאִי תִּקְוָה, אֲנִי וְאִמָּא הֶחְלַטְנוּ לְהִתְגָּרֵשׁ".

הָיִיתִי בְּהֶלֶם. לַמְרוֹת שֶׁבִּכְלָל לֹא הָיִיתִי צְרִיכָה לִהְיוֹת. בָּרוּר שֶׁהַמִּלָּה "גֵּרוּשִׁין" נָקְרָה כָּל הַזְּמַן בִּמְחִי, אֲבָל בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הָיִיתִי הֲמוּמָה, כָּאֵלּוּ שָׁמַעְתִּי עַל הַמְשֵׂג הַזֶּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. לָקַח לִי זְמַן לְעַכֵּל. הַהוֹרִים שֶׁלִּי מִתְגָּרְשִׁים? מָה יִהְיֶה? אֵיךְ זֶה בִּכְלָל יָכוֹל לִהְיוֹת? הֵם לֹא יָגוּרוּ בְּיַחַד? לֹא אֶהְיֶה אַתֶּם כָּל הַזְּמַן?

הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת בְּכִי תַּמְרוּרִים. אַבָּא וְאִמָּא חָבְקוּ אוֹתִי וְנָשְׁקוּ אוֹתִי וְנָסוּ לְהַרְגִּיעַ אוֹתִי. "בִּשְׁבִיל מָה לְהִתְגָּרֵשׁ?" אָמַרְתִּי, "עָדִיף כְּבָר שֶׁתָּרִיבוּ כָּל הַיּוֹם, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצָה לָגוּר רַק עִם אַבָּא אוֹ רַק עִם אִמָּא. אֲנִי פָּשׁוּט לֹא רוֹצָה בָּזֶה!"

הַהוֹרִים שֶׁלִּי הִרְגִּיעוּ אוֹתִי וּבַסּוֹף אָמְרוּ כִּי הִתְיַעֲצוּ הַרְבֵּה וְהִגִּיעוּ לְמַסְקָנָה שֶׁזֶּה הַדָּבָר הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילָם.

"זֶה לֹא נָכוֹן", אָמַרְתִּי, "זֶה אוּלַי טוֹב בִּשְׁבִילְכֶם אֲבָל לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ. אַתֶּם חוֹשְׁבִים רַק עַל עַצְמְכֶם".

הַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ נְבוֹכִים מְאֹד.

"לֹא, תִּקְוָה", אָמַר אַבָּא. "זֶה מָה שֶׁחָשַׁבְנוּ עַד עַכְשָׁו, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכֹּל לְמַעַן הַיְּלָדִים וְנִשְׁאַר, אֲבָל הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַתְאִימִים גָּרְמָה לָנוּ לִמְרִיבוֹת רַבּוֹת, שֶׁהִשְׁפִּיעוּ לְרָעָה עָלֶיךָ וְעַל אָחִיךָ. יֶלֶד אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּתֵּחַ בְּמַצָּב שֶׁל מֶתַח וּמְרִיבָה. אֶת תִּרְאִי שֶׁבְּרֶגַע שֶׁאֲנַחְנוּ נִתְגָּרֵשׁ אֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵּר, כִּי אֲנַחְנוּ לֹא שׂוֹנְאִים הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְאָפְלוּ מַעֲרִיכִים מְאֹד. אֲנַחְנוּ פָּשׁוּט לֹא מִסְתַּדְּרִים".

אֶת הַשִּׂיחָה הַזּוֹ שׂוֹחֲחוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ עִם כָּל הַיְּלָדִים. רַבָּם הֵגִיבוּ כָּמוֹנִי, חוּץ מֵאֱלִישֶׁבַע בַּת הֶחָמֵשׁ שֶׁאָמְרָה: "אֲבָל תִּקְנוּ לִי מַמְתַּקִּים?" וּבְרֶגַע שֶׁאָמְרוּ לָהּ שֶׁכֵּן, הִיא הָיְתָה מַרְצָה. אֲנַחְנוּ דֵּי נִשְׁבַּרְנוּ, אֲבָל הֵבַנּוּ שֶׁזֶּה
הָרָצוֹן שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ וְקַוֵּינוּ שֶׁזֶּה לֹא יִפְגַּע בָּנוּ.

עָבְרָה שָׁנָה וָחֵצִי מֵאָז שֶׁאַבָּא עָזַב אֶת הַבַּיִת וְשָׂכַר לוֹ דִּירָה אַחֶרֶת. אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים אִתּוֹ פְּעָמִים בְּשָׁבוּעַ וּבְכָל שַׁבָּת שְׁנִיָּה, אֲבָל אֵין סָפֵק שֶׁהַשָּׁנוּי הַזֶּה לֹא הָיָה קַל בִּכְלָל.

זֶה נָכוֹן שֶׁמֵּאָז הַגֵּרוּשִׁין אֵין מְרִיבוֹת וְאֵין מֶתַח, וְהַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ אֲדִיבִים זֶה לְזֶה וּמְשַׁתְּפִים פָּעֲלָה וְלֹא רַבִּים אַף פַּעַם. אוּלַי קָשֶׁה לָכֶם לְהָבִין אֶת זֶה אֲבָל אֲנִי דַּוְקָא מְבִינָה. אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי הֵם אֲנָשִׁים נִפְלָאִים שֶׁמִּסְתַּדְּרִים עִם כָּל הָעוֹלָם, אֲבָל נְשׂוּאִין זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר, זֶה לֹא רַק לְהִסְתַּדֵּר עִם מִישֶׁהוּ אֶלָּא לִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְאֶת זֶה הֵם לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲשׂוֹת.

אוֹמְרִים שֶׁהַזְּמַן מְרַפֵּא אֶת הַפְּצָעִים. זֶה נָכוֹן וְלֹא נָכוֹן. אֵין סָפֵק שֶׁכָּעֵת פָּחוֹת כּוֹאֵב לִי מֵאָז, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַפְּצָעִים נִרְפְּאוּ לְגַמְרֵי. עָדִין כּוֹאֵב לִי שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הִצְלִיחוּ לְהִסְתַּדֵּר בֵּינֵיהֶם, וְשֶׁאַבָּא לֹא מִתְגּוֹרֵר אִתָּנוּ בַּבַּיִת.

הָאֱמֶת, שֶׁעַד לָאַחֲרוֹנָה חָשַׁבְתִּי שֶׁהַמַּצָּב שֶׁלִּי הֲכִי גָּרוּעַ בָּעוֹלָם.

הִתְמַרְמַרְתִּי עַל כָּךְ שֶׁיְּלָדִים וִילָדוֹת אֲחֵרִים חַיִּים עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם בְּיַחַד, וַאֲנִי נֶאֱלֶצֶת לְנַדֵּד בֵּין אַבָּא לְאִמָּא.

אֲבָל לִפְנֵי כַּמָּה חֲדָשִׁים פָּגַשְׁתִּי אֶת אֲבִיטָל, וְהַסָּפוּר שֶׁלָּהּ הָפַךְ לִי אֶת הַמַּחְשָׁבָה. אֶת אֲבִיטָל פָּגַשְׁתִּי בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁבְּקָרָתִי אֵצֶל אַבָּא שֶׁלִּי. הִיא מִתְגּוֹרֶרֶת בְּאוֹתָהּ הַשְּׁכוּנָה, וּבְכָל פַּעַם שֶׁבָּאתִי לְאַבָּא שֶׁלִּי הָיִיתִי
פּוֹגֶשֶׁת אוֹתָהּ וּמְשׂוֹחַחַת אִתָּהּ עַד שֶׁהִתְחַבַּרְנוּ.

יוֹם אֶחָד הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי, "תַּגִּידִי, אֵיפֹה אֶת גָּרָה?"

אָמַרְתִּי לָהּ.

"אָז לָמָּה אֶת נִמְצֵאת כָּאן רַק כָּל שְׁבוּעַיִם?"

"כִּי הַהוֹרִים שֶׁלִּי הִתְגָּרְשׁוּ וַאֲנִי בְּכָל שַׁבָּת שְׁנִיָּה נִמְצֵאת אֵצֶל אַבָּא שֶׁלִּי".

"אֵיזֶה כֵּיף לָךְ!" הִיא אָמְרָה.

מָה כָּל כָּךְ כֵּיף בָּזֶה?" שָׁאַלְתִּי, "הָיִיתִי שְׂמֵחָה לִהְיוֹת כָּמוֹךְ, לָגוּר בַּבַּיִת עִם הַהוֹרִים שֶׁלִּי, וְלֹא לְנַדֵּד בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים".

"מִנַּיִן לְךָ שֶׁאֲנִי גָּרָה עִם הַהוֹרִים שֶׁלִּי?" אָמְרָה אֲבִיטָל.

"אָז אֵיפֹה אֶת גָּרָה?"

"עִם אִמָּא שֶׁלִּי", אָמְרָה אֲבִיטָל. "גַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי גְּרוּשִׁים".

"אָה", אָמַרְתִּי, "וּמָתַי אֶת מְבַקֶּרֶת אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ?"

"זֶהוּ, שֶׁאֲנִי לֹא מְבַקֶּרֶת אוֹתוֹ".

"מָה פָּרוּשׁ לֹא מְבַקֶּרֶת? אָז אֵיךְ אַתְּ נִפְגֶּשֶׁת אִתּוֹ?"

אֲבִיטָל שָׁתְקָה קְצָת וְאָז עָנְתָה, "הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי לֹא נִפְגֶּשֶׁת אִתּוֹ. לֹא רָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי מֵאָז שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי נִפְרְדוּ".

"לָמָּה?" שָׁאַלְתִּי. "לָמָּה אַתְּ לֹא רוֹצָה לְפַגֵּשׁ אוֹתוֹ?"

"זֶה לֹא תָּלוּי בִּי", אָמְרָה אֲבִיטָל, "זֶה מַשֶּׁהוּ בֵּין אַבָּא שֶׁלִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי. הֵם לֹא מִסְתַּדְּרִים בֵּינֵיהֶם".

"בֶּטַח שֶׁלֹּא מִסְתַּדְּרִים", אָמַרְתִּי, "גַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא. אִם הָיוּ מִסְתַּדְּרִים לֹא הָיוּ מִתְגָּרְשִׁים".

"אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ כַּנִּרְאֶה הִסְתַּדְּרוּ בְּקֶשֶׁר אֲלֵיכֶם, וְהַהוֹרִים שֶׁלִּי גַּם זֶה לֹא".

"רֶגַע, אַתְּ רוֹצָה לוֹמַר שֶׁאַתְּ רוֹצָה לְפַגֵּשׁ אֶת אַבָּא שֶׁלָּךְ וְאַתְּ לֹא יְכוֹלָה כִּי הֵם לֹא מִסְתַּדְּרִים?"

"מַשֶּׁהוּ כְּזֶה", הִיא אָמְרָה וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת.

לֹא יָדַעְתִּי מָה לוֹמַר לָהּ. מֵעוֹלָם לֹא הַעַלְּתִי עַל דַּעְתִּי שֶׁיֵּשׁ דָּבָר כָּזֶה, שֶׁיֶּלֶד לֹא יָכוֹל לְפַגֵּשׁ אֶת אַבָּא אוֹ אֶת אִמָּא שֶׁלּוֹ בִּגְלַל שֶׁהֵם לֹא מִסְתַּדְּרִים. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֶתְיַעֵץ עִם אִמָּא שֶׁלִּי וְאֶשְׁאַל מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת. וּבֶאֱמֶת שׂוֹחַחְתִּי עִם אַבָּא וְעִם אִמָּא וְהֵם הִצִּיעוּ שֶׁאֲבִיטָל תְּכַתֵּב מִכְתָּב לַהוֹרִים שֶׁלָּהּ, וּבוֹ תְּבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַעַרְבוּ אוֹתָהּ בָּעִנְיָנִים שֶׁלָּהֶם, כִּי הִיא לֹא רוֹצָה לְהַפְסִיד אַף אֶחָד מֵהֶם. עוֹד אָמְרוּ, שֶׁאִם הַמִּכְתָּב הַזֶּה לֹא יַשִּׂיג אֶת מַטְּרָתוֹ, תְּפַנֶּה אֲבִיטָל לַמּוֹרֶה שֶׁלָּהּ אוֹ לִמְנַהֶלֶת בְּבֵית הַסֵּפֶר, שֶׁיִּפְעֲלוּ בָּעִנְיָן. הִתְקַשַּׁרְתִּי לַאֲבִיטָל וְאָמַרְתִּי לָהּ מָה לַעֲשׂוֹת.

אַחֲרֵי שָׁבוּעַ הִיא הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי וְאָמְרָה, "הָעֵצָה שֶׁלְּךָ הָיְתָה טוֹבָה. הַמְּנַהֶלֶת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר פּוֹעֶלֶת שֶׁאוּכַל לְפַגֵּשׁ גַּם אֶת אַבָּא שֶׁלִּי".

שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן בְּשָׂרָה לִי שֶׁהַדְּבָרִים מִתְקַדְּמִים. חָכִיתִי לְשַׁבָּת כְּדֵי לְפַגֵּשׁ אוֹתָהּ, אֲבָל הִיא לֹא הָיְתָה. לֹא הֵבַנְתִּי מַדּוּעַ וְהִרְגַּשְׁתִּי קְצָת בּוֹדְדָה וַעֲצוּבָה. אֲבָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִיא הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי בְּשִׂמְחָה, "אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא הוֹדַעְתִּי לְךָ שֶׁלֹּא אֶהְיֶה בְּשַׁבָּת, אֲבָל אֶת בֶּטַח תִּשְׂמְחִי לָדַעַת מַדּוּעַ". הִיא סִפְרָהּ שֶׁהָיְתָה כָּל הַשַּׁבָּת אֵצֶל אַבָּא שֶׁלָּהּ וְנִפְגְּשָׁה עִם סָבְתָא שֶׁלָּהּ וְכָל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת מִצַּד אַבָּא.

שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ אֵיךְ זֶה קָרָה.

"זֶה סְפֹר אֶרֶךְ", אָמְרָה, "בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁנִּפְגַּשׁ אֲסַפֵּר לְךָ, אֲבָל רַק תֵּדְעִי שֶׁהַכֹּל בִּזְכוּתְךָ".

סִמְּנוּ אֶת הַשִּׂיחָה וּפִתְאוֹם הֵבַנְתִּי כַּמָּה מַצְּבֵי טוֹב. אָמְנָם הָיִיתִי מַעֲדִיפָה שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא יִתְגָּרְשׁוּ, אֲבָל כָּעֵת הֵם לֹא רַבִּים וַאֲנִי לֹא מַפְסִידָה אַף אֶחָד מֵהֶם. כַּיּוֹם אֲנִי מְבִינָה שֶׁיֵּשׁ יְלָדִים שֶׁנִּמְצָאִים בְּמַצָּב הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִשֶּׁלִּי, וַאֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לָהֶם דֶּרֶךְ הַסִּפּוּר שֶׁלִּי: זֶה לֹא חַיָּב לִהְיוֹת כָּכָה. תְּפַנּוּ לְמִישֶׁהוּ מְבַגֵּר בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּכֶם שֶׁיַּסִּיעַ לָכֶם, כִּי יֶלֶד צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר גַּם עִם אַבָּא וְגַם עִם אִמָּא.

אֲנִי רוֹצֶה לְחַזֵּק אוֹתָם וְלוֹמַר לָהֶם שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ עַל הַכְּאֵב וְיָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה יְלָדִים כְּמוֹתָם, שֶׁמּוֹצְאִים אֶת הַדֶּרֶךְ לִהְיוֹת שְׂמֵחִים וּמְאַשְּׁרִים וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם גַּם אַחֲרֵי שֶׁאֵלֶּה הִתְגָּרְשׁוּ.

אֲנִי רוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לְכָל הַיְּלָדִים שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם לֹא כָּל כָּךְ מִסְתַּדְּרִים בֵּינֵיהֶם, אוֹ שֶׁהִתְגָּרְשׁוּ. תִּהְיוּ חֲזָקִים וְתֵדְעוּ שֶׁגַּם אִם הַהוֹרִים שֶׁלָּכֶם לֹא מִסְתַּדְּרִים הָאֶחָד עִם הַשֵּׁנִי, אֶתְכֶם הֵם תָּמִיד אוֹהֲבִים. אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת זֶה אָפְלוּ לְרֶגַע.

  • Tweet

About natangrunnfeld@gmail.com

מרגש לקרוא גם

ילד אחד בין שתי עולמות

הרב חיים ולדר
יועץ חינוכי וסופר

כמי שליווה עשרות ומאות נשמה'לאך שסועים ונטושים, על כל המשתמע, יכולני להעיד מקרוב שהמהפך השקט שארגון 'יאספני' מחולל - הינו חסר תקדים בהיקף השערים שנפתחו עבור אנשי החינוך בכדי לטפל ולהציל ילדים אלו הנקרעים בין שני עולמות.

מכלול הכלים של פדגוגי-טיפולי-משפטי שבמקרים הללו חסמו האחת את השנייה בתסביך מפותל - מקבלים מענה ממוקד ומקצועי בידי הצוות של 'יאספני', והדלת לסיוע פתוחה מתמיד.

לצפייה בעדות מצולמתלקריאת סיפור מרגש

על העמותה

הפעילות שלנו

ברכת גדולי הדור

הסכמות והמלצות

אימוץ ילד

מכתבי ילדים

מכתבי הורים

בקשת תמיכה

מתנדבים למענם

תרומה לארגון

ניתן להשאיר פרטים ונחזור אליכם

כל הזכויות שמורות ליאספני – נותנים את הנשמה ליתומים חיים • אפיון, עיצוב ובניה: ברפלד ברפלד

למעלה