על העמותה

יש ילדים מזן אחר, ילדים שנותרו תלושים. עזובים. עלעלים רכים וזערוריים המתנדפים ברוח פרצים אל הבלתי נודע. הם לא ימשכו מבטים רחמניים באמירת 'קדיש', לא יינעצו בהם עיניים דומעות לנוכח ראשים מקורחים וחרושי-כימותרפיה. הם נראים רגילים לחלוטין, בדיוק כמו כל ילד אחר. דווקא המסכה הזאת, עומדת להם לרועץ.

המלמד בת״ת לא יעלה על קצה דעתו לאלו מחזות איומים נכח הפרח הזה דקות לפני שהגיע לכאן. החברותא לא ידמיין בהזיות הכי שחורות מה עובר בראשו של בן שיחו המהורהר עמוקות ואיזה מערבולת רגשית מוחצת את אחרוני טיפות היציבות שלו.

ילדים להורים פרודים.

ילדים שטועמים את ייסורי כף הקלע. ילדים שמכירים היטב את מגע כף-היד של האבא, ולאו דווקא מלטיפות אוהבות...

'בית' הוא בשבילם לא פינה אישית מוגנת; 'ארוחת צהריים' היא לא בשבילם שעת איכות עם סיפור וצלחת מהבילה; והכי גרוע - אבא הוא בשבילם לא אבא ואמא היא בשבילם לא אמא.

תלושים. כפשוטו.

החזון שלנו

כילד להורים גרושים שעבר את מסע התלאות המטלטל גמלה בליבי ההחלטה כי לא עוד. שבעז"ה, לא יהיה ילד שאין לו למי להתגעגע, עם מי לחלוק חיוך שמח וסינר להתכרבל ולדמוע כשעצוב.

עם שותפות של יהודים יקרים כמוך, נניח בעז"ה רטייה על הצלקות המייסרות הללו. נצמיד לו בס"ד חונך מקצועי שיסייע לו רגשית ויהווה לו אוזן קשבת וכתף תומכת, בעיקר - ננסה לייצב לו פינה אמהית מוגנת ומזמינה.

הקושי הגדול שלנו - שהוא בעצם גם הזכות הגדולה שלנו, היא שאנחנו לבד-לבד. לא רק שאין ארגונים השותפים לפרויקט, אלא שגם הצוותים במוסדות והאנשים מהמעגל הקרוב לא העזו עד כה לנגוע בתיקים המורכבים הללו, ובצדק, לפעמים.. הסיפורים האלו באמת מורכבים, סבוכים, ומטילים אימה. וגם לכך, אנו נותנים מענה בסייעתא דשמיא.

האגף המשפטי מלווה בצמידות את המקרים ופועל כמיטב יכולתו להפריד בין התפרקות התא המשפחתי לבין מילוי צרכי הילד, ובחסדי השי"ת, הפעילות המסועפת עד עתה כבר חוללה גדולות ונצורות ונתנה אותותיה המבורכים במקרים שלא ייאמנו.

אנו רוצים להמשיך.

המהפך שהחל - ענק מדי מכדי לעצור אותו רק בגלל חוסר מימון. הניצוץ המייחל שכבר החל להבליח בעיניים הכבויות של הנשמות המיוסרות הללו - לא נותן לנו לדעוך רק בגין בעיות כה שוליות של כסף. וזה כבר החלק שלכם בגלגל-ההצלה הזה.

אברהם הס

יו”ר הארגון

למעלה