גירושין של ההורים הם תמיד חוויה קשה עבור הילד, בכל סביבה שהיא. פירוק התא המשפחתי מערער את היסודות שהכיר הילד - בית שבו תא משפחתי שלם ואוהב. האתגר גדול עוד יותר בקרב הציבור החרדי, המקדש את הבית והמשפחה.
בקהילות אלה גירושין לא היו נפוצים בשנים עברו והם עדיין נתפסים כ"כתם" על המשפחה. אם נוסיף לכך הפרשים בתחום הרוחני-השקפתי-דתי הנוצרים בין שני ה"בתים" שהילד חי בהם, קשיים כלכליים שונים וכמובן - מאבקי ההורים שלצערנו הופכים לא אחת את הילדים ל"כלי משחק", המצב שנוצר קשה מנשוא עבור הילד.
אל תחושות האשמה המלוות כל ילד להורים גרושים מצטרפים מבטים מזלזלים מהסביבה הקרובה ותחושת חוסר אונים ההולכת וגואה.
היעדרה של "דמות האב" עבור הילד משפיעה עליו במעגלים שונים: חוסר בהצבת גבולות הגורם לבעיות התנהגותיות; היעדר מישהו שיקשיב, יכוון ויתן מילה טובה שתעודד את הילד בעת הצלחות; וקושי בהמון "תחנות" לאורך השנה - אירועים חברתיים, מפגשים שונים במסגרת הלימודית, ואפילו תפילות והתכנסויות בבית הכנסת בשבתות ובחגים.
